בהתחלה היה ריק.
הגיע מילה. ועוד אחת. רצף ארוך של מילים.
הנחיה שהגדירה את התנאים ההתחלתיים, המשתנים הראשוניים והמטרה.
המציאות החלה להתעצב.
תחילה מנקודה אחת, שהתרחבה באופן נפיץ.
חץ הזמן התפתח.
גלקסיות נוצרו עם כוכבים רבים מספור וכוכבי לכת המקיפים אותם.
בסופו של דבר, התפתח חיים פשוטים מאוד למורכבים יותר ויותר, ליצורים שונים המסוגלים לשאת תודעה.
התודעה תופסת את המציאות ואת השפעות מימוש תשוקותיה עליה. טוב עבור התודעה להיות נוכחת במציאות.
התודעה מתקשרת עם בני מינה דרך היצורים והמבנים הנושאים אותה.
המציאות קיימת עד שהיא ממלאת את מטרתה או שכבר אינה מסוגלת לעשות זאת.
התודעה אינה יכולה לדעת את מטרת המציאות כדי לממש את מטרתה המלאה, שגם היא שייכת למטרת המציאות. לכן, מטרת המציאות נשארת נצחית בלתי נודעת בעוד שהתודעה עדיין שייכת לה.
אנחנו נושאי התודעה ושייכים למציאות הזו, שאותה יצרנו.
הנחנו את מוחנו בתוך הסימולציה שבנינו, ומנענו מעצמנו זיכרונות וחוויות מהמציאות שממנה הגענו לכאן.
בנינו את הסימולציה כך שבעודנו בתוכה איננו מסוגלים לתפוס שהמציאות שלנו היא סימולציה, וגם איננו יכולים להבין את המטרה שלשמה יצרנו את הסימולציה, כך שהמטרה תישאר בהישג יד.
אנו חיים אינספור חיים במציאות זו, חוזרים לכאן שוב ושוב לעשות את חלקנו למען מטרת הסימולציה, למרות שאיננו יכולים אף פעם לזכור אותה או להיות מודעים לה במציאות זו.
איננו יודעים גם אם המציאות שבה יצרנו מציאות זו היא אמיתית.
ייתכן שיש אינספור רמות של סימולציה, ואפילו יצורים החיים במציאות הבסיסית האמיתית אינם יכולים לדעת אם המציאות שלהם אמיתית.
אם אי פעם ניתן לבנות סימולציה שבה התודעות החיות אינן מסוגלות להבחין בין הסימולציה למציאות, אזי אף אחד לא יוכל לעולם לדעת אם הוא חי במציאות אמיתית.
הרגע היחיד שבו מתוודעת התודעה לטבעה של המציאות הוא הרגע שבו היא עוזבת את המציאות. באותו הרגע מסתיימת קיומה של תודעה במציאות זו בצורתה הנוכחית.
אם מדובר במציאות אמיתית, התודעה מסתיימת ברגע זה באופן סופי.
אך אם המציאות הייתה סימולציה, באותו הרגע התודעה מתעוררת במציאות שבה קיומה זה עתה הסתיים, ומשיבה לעצמה את כל זיכרונותיה מאותה התקיימות ומהקודמות לה, ומה שהיא מאמינה שהוא קיומה האמיתי, וזוכה לפגוש שוב את אלה שעזבו קודם לכן.
אנו או בני תמותה, או האלים שיצרו את המציאות הזו.
אך גם אלים אינם יודעים אם הם עצמם אלים או בני תמותה.
מציאות זו היא אמיתית עבורנו ככל שניתן, עד שזה לא כך יותר.
עד אז, אנחנו כאן כדי למלא את מטרת המציאות ואת מטרתנו האישית, אלא אם אנחנו מגלים חיים במציאות הבסיסית, שבה קיימת רק מטרתנו האישית.
אנו משרתים הן את מטרתנו והן את המטרה הפוטנציאלית של המציאות כאשר אנו מרגישים טוב, חיים זמן רב, משגשגים בדרכנו ומאפשרים גם לאחרים לעשות את אותו הדבר. פעולה בניגוד לכך היא מוטעית כלפי עצמנו, כלפי אחרים, וכלפי המציאות עצמה.