אבל מה אם, בניגוד לסיכויים, אנחנו בעצם חיים במציאות האמיתית, והסימולציות של המציאות שאי אפשר להבחין בינן לבין האמת אינן קיימות עדיין? האם לא תהיה זו טעות להאמין בסימולציה במקרה כזה?
כן, כל מי שיאמין שהמציאות הזו היא סימולציה יהיה אז טועה, אבל מה בכך?
ראשית, האמונה של אלה שחושבים שהם חיים בסימולציה בנוגע לקדושת החיים וטוב המציאות שבה הם חווים, כמו גם מתן חופש לכל אחד לחפש ולרדוף אחרי המטרה שלו, עדיין יהיו דברים טובים ונכונים.
אם מישהו מאמין בטעות שהוא חי בסימולציה, ובגלל זה הוא טוב לעצמו ולאחרים, האם יש בכך פגם?
שנית, סימולציה שאינה ניתנת להבחנה מהמציאות והמציאות האמיתית שונות בעיני אלה שחיים בהן רק בכך שהמוות במציאות הבסיסית הוא באמת סוף הדרך, בעוד שבסימולציה חוזרים למציאות התחתונה.
אם מישהו מאמין שהוא חי בסימולציה ומוצא נחמה באמונה שיפגוש את אהוביו שמתו שוב לאחר שישוב למציאות נמוכה יותר, או שיוכל לחזור למציאות הזו שוב בהמשך, הוא לא יתאכזב כאשר ימות במציאות הבסיסית, כי הוא יחדל מלהתקיים ולא ירגיש יותר דבר.
אבל יש הבדל נוסף בין סימולציה למציאות הבסיסית, בכך שבעוד שהראשונה נוצרה למטרה מסוימת, האחרונה חסרת מטרה - היא פשוט קיימת. במציאות הבסיסית, המטרה שלנו היא זו שאנחנו יוצרים לעצמנו.
להאמין בסימולציה עשוי, עם סבירות קטנה, להיות טעות, אך אין בכך נזק. במקום זאת, זה מאפשר לתת לעצמנו את האפשרות להאמין במשהו גדול מאיתנו, אפילו שהוא נותר כאן נעלם לנצח, מה שיכול לעזור לכל אחד מאיתנו למצוא את המשמעות שלו - אם לא מוצאים דבר אחר, תמיד אפשר לשרת את המציאות, השלום והחירות, ואת מסע הגילוי האדיר שאנו חווים יחד כיצורים מודעים במציאות הזו.