אם המציאות שלנו היא סימולציה, האם חיינו הם רק משחק?

ניתן בהחלט לחשוב על החיים כמשחק, בין אם הם סימולציה ובין אם לאו.

סימולציה היא כנראה הרבה יותר, שכן יוצריה ייתכן שהיו להם מטרות נוספות מלבד יצירת משחק.

מעטים המשחקים שהם "רק" משחקים. לא כולם מתחברים למשחקים, אך רבים מהשחקנים רואים במשחקים שלהם משמעות רבה. הם רוצים לשחק בהם, בדיוק כפי שכולנו אולי רצינו לשחק במשחק החיים הגדול הזה.

אם חיינו הם משחק אחד גדול, אז האם כדאי לבזבז אותם על משחקים אחרים? כן, למה לא - יש לנו אפילו משחקים שבתוך משחקים, ולעיתים אנו משחקים גם בהם.

אבל כאשר אנו משחקים במחשב, בקונסולה או בנייד, כדאי לחשוב מה בדיוק המשמעות שאנו מוצאים בהם? ובעיקר, האם נוכל לנסות למצוא את אותה משמעות גם במציאות הזו - במשחק הגדול יותר הזה - אולי בצורה עוד יותר מרהיבה?

מהו בזבוז? החיים האלה הם שלך, אתה בחרת בהם. כמובן, זו ההחלטה שלך איך לנצל אותם. אתה יכול לשחק משחקים, לצרוך חומרים, לשכב על הספה וליהנות ממות עצמך מול תוכניות הסטרימינג. תוכל גם להאשים אחרים במצוקות חייך. בהחלט.

כאשר חייך במציאות זו יסתיימו בסופו של דבר ותחזור למקום שממנו באת, איך תזכור חיים כאלו? האם זה היה בזבוז או בדיוק מה שרצית לעשות? מה יהיה הציון שלך במשחק הזה?

רק אתה יכול להחליט על כך, ואתה יכול להחליט על כך רק כאן ועכשיו. האם זה הרגע שגם אתה לא תרצה לזכור, או שזה הרגע שבו אתה מגשים את מטרת חייך, כפי שרצית?

אם החיים הם משחק, מה אם המשחק הזה מעניק ניקוד על אלימות? האם כולנו כאן אחד נגד השני?

הרעיון עשוי להכיל גרעין של אמת. רק אנחנו אחראים על חיינו. עם זאת, זה לא אומר מלחמה נצחית ונקודות נוספות על פגיעות בראש.

אנו משחקים במשחקים אלימים. אין שום בעיה עם משחקים אלימים כאשר אין להם חשיבות רבה מעבר לבידור.

אבל משחק שבו השחקנים נולדים ללא כל זיכרון של המציאות ושל עצמם האמיתי, ומבלים את חייהם במרדף אחר מטרתם, דרך קשיים והצלחות גדולים, מתהווים קשרים ומקימים משפחות, תמיד לומדים ומלמדים, אך בסופו של דבר מתים ואז חוזרים למציאות האמיתית? לא, אלימות לא שייכת לכאן.

משחק החיים הוא בעל משמעות. יש לו מטרה. רצינו לבוא לכאן, וסביר להניח שנרצה לעשות זאת פעמים רבות נוספות.

אם נשתמש כאן באלימות, אנחנו מפריעים להגשמת מטרתם של אחרים. אם נהרוג מישהו, הוא לא יוכל להגשים עוד את מטרתו. אם נפגע במישהו, אנחנו מגבילים ומונעים את האפשרויות שלו להגשים את מטרתו. קשה להאמין שמישהו בחר במטרה להיות קורבן של אחר.

אם נשתמש כאן באלימות, אנו ממשיכים תרבות של אלימות. אנו מקדמים בהתנהגותנו דפוסים שעלולים להתהפך גם נגדנו. התרבות הזו עשויה להיות חזקה גם כשנחזור למשחק הזה בפעם הבאה. ומה אם הפעם אנחנו נהיה הקורבן?

תחשוב על חייך כעל משחק. זו מחשבה לגיטימית לגמרי.

האם תבזבז את המשחק שלך? תשתמש בו כדי להרוס את עצמך או אחרים?

או שתהפוך אותו לחיים הטובים ביותר אי פעם?