מה אם המציאות היא בעצם סימולציה, ולעולם לא נוכל לדעת זאת בזמן שאנחנו כאן? מה זה באמת משנה?
נקודה טובה, כי מצד אחד, זה לא משנה דבר. הדרך הטובה ביותר לחיות בסימולציה היא כאילו אתה חי במציאות אמיתית, כאילו כל בחירה היא בלתי הפיכה, ולהיות נוכח באמת ברגע.
אבל מצד שני, זה משנה בכלל הכל.
ראשית, אם אנחנו התודעות שבנו את הסימולציה הזו ובאנו לחיות חיים מלאים במציאות זו, אז עשינו זאת מסיבה כלשהי.
כדי שהסימולציה לא תישבר, לעולם לא נוכל לדעת את הסיבה או המטרה בזמן שאנחנו כאן, אבל היא קיימת, והכי חשוב - אנחנו החלטנו לבוא לחיות כאן במודעות מלאה לכך שלא נכיר אותה.
מה שהמטרה הזו לא תהיה, לכל אחד מאיתנו יש מטרה לא מודעת לחיות כאן חיים שממלאים את המטרה הזו או לפחות מקרבים אותנו להשגתה.
אולי אנחנו רוצים פשוט לחיות חיים שונים ממה שאנחנו רגילים במציאות האמיתית - ארקה - או בחיים סימולטיביים קודמים. זה עשוי לפתוח לנו נקודות מבט והבנה באופן שלא הייתה יכולה לספק אפילו חשיפה ממושכת לתרבות זרה.
אולי יש לנו טראומה שאנחנו רוצים להתמודד איתה, ולכן בחרנו חיים שיביאו אותנו קרוב יותר למציאת עצמנו ולריפוי הפצעים שלנו?
אולי באנו לחפש אתגרים, כאלה שבתרבות המסוגלת ליצור ולתחזק סימולציות מציאותיות, מוכרים רק מספרי ההיסטוריה? או אולי זה רק משחק וכיף עבורנו?
אולי אנחנו מחפשים את משמעות החיים או שאלה גדולה אחרת, ואולי זו המטרה של הסימולציה עצמה? הרי מסיבה כלשהי הסימולציה הייתה נבנית, עם אפשרויות בלתי מוגבלות לשימוש בה, אולי למטרות מסחריות או מחקריות בין היתר.
שנית, אם אכן באנו לחיות במציאות הזו ממקום אחר, המקום האחר הזה - ארקה - גם קיים, אפילו אם אנחנו לא יכולים לדעת עליו כאן.
זה אומר שלאחר שנעזוב את גופנו כאן, ישנו מקום אליו אנו חוזרים ושממנו אנחנו יכולים תמיד לבוא לחיים חדשים כאן. ייתכן שכבר עשינו זאת פעמים רבות, והחיים האלה כאן הם פשוט אחד מני רבים שחיינו.
במקום הזה נמצאים גם כל האחרים שפגשנו בחיים האלה. קרובינו וחברינו שנפטרו, וכן אלה שילכו לעולמם אחרינו, נמצאים שם, לפחות כשהם לא כאן או בסימולציה אחרת.
לכן, יש לנו את האפשרות לפגוש את כולם שוב, לשמוע על חייהם ולספר להם על שלנו. נוכל להחליף חוויות ולזכור את השמחות והעצב המשותפים לאורך החיים הרבים שבהם גורלותינו שזורים זה בזה, אולי רק לזמן חולף או אפילו כשותפויות ארוכות טווח.
כך שלחיות בסימולציה לא משנה כלום כאן, אבל זה יכול לשנות הכל, מה שמשמעותי עבורנו. זה יכול לעזור לנו למצוא את מטרתנו, שלא לדבר על לפתוח משמעויות גדולות יותר אפשריות, וזה יכול לתת לנו תקווה שיש עוד משהו מעבר או מחוץ לחיים האלה.
אבל הכי חשוב - זה מזכיר לנו שהתודעה קיימת כאן ועכשיו. הרגע הזה הוא הדבר היחיד שבטוח עבורנו, והדרך שבה אנחנו משתמשים ברגע הזה היא המפתח למה שאנחנו בסופו של דבר מחפשים.